השבוע חוויתי חצית גבולות מכעיסה מכמה כיוונים.
ואני לפני ווסת. מוצפת בהורמון פרוגסטרון.
כן. אתם יכולים לדמיין מה זה להכעיס אישה לפני ווסת.
חציית הגבולות הזאת הרעידה אותי בזעם שורף ששטף את כולי.
אש הזעם האיצה לי את הלב, עלתה לי לראש, ניפחה לי את הנחיריים, כיווצה את העיניים, נעלה לי את הלסתות ואת האגרופים. גרמה לי לחשוף את השיניים ולנשוף עשן.
הפכתי מפיה שמקפצת בגן עדן, לשדה ששורפת ועורפת ראשים.
קאלי מאיה.
זה לא מרגיש נעים בגוף. זה מכניס למערבולת רגשות שמצריכה לחשוב איך נכון לפעול, ומהר, בצורה כמה שפחות אלימה, אבל אסרטיבית שמגינה על עצמי.
סביבתי רגילים לראות אותי רגועה אופטימית ומכילה לרוב. בוררת מלחמות בקפידה. אהימסה.
אבל אהימסה היא לפני הכל כלפי עצמי, ואיפשור חציית גבולות ושתיקה על כך היא לא אהימסה. היא פגיעה עצמית.
כל אישה מכירה את התחושה הזאת לפני ווסת שלפעמים אנחנו נהיות רגישות יותר. הדמעות, הכעס, העצבות וחוסר הסבלנות עולות לנו בלי שליטה ומציפות אותנו.
יש כאלה שלא מצליחות להשתלט עליה ושורפות את הסביבה במילים ובמעשים שלהן. זה יכול לזרוע הרס רב, שלכו תתקנו אותו אח"כ…
ויש כאלה שמיד משתיקות את הקול הזה.
כי לימדו אותן שהן צריכות להיות נשים "טובות" ועדינות. סופגות, מכילות ומשחררות מהר.
כי יאללה תירגעי, מה את לפני מחזור?!
מה את היסטרית?
תשתלטי על ההורמונים שלך.
תורידי את הטון.
נגבי את הדמעות.
מה את עושה מזה סיפור?
תתקדמי.
את לא "נעימה" לנו.
איזה פחד זה להיות "לא נעימה". לא נעים לי להיות לא נעימה.
אני עלולה לאבד את העבודה שלי, את הלקוחות, את החברות.ים, הבנזוג והקשרים החשובים..
שתי סוגי הנשים האלו ישנאו את השלב הזה במחזור, כי הן ירגישו שהן מאבדות את עצמן ולא מצליחות לתפקד בחברה שלא ערוכה לרגשות החזקים האלה.
אלפי שנים שנחשבנו "היסטריות" בזכות הרגשות בשלב הזה ובווסת,
כך שהיום השלב הזה מקוטלג כתסמונת בריאותית נפשית.
תסמונת קדם ווסתית – PMS.
השלב ה"רע" במחזור.
העניין הוא שאנחנו לא מבינים נכון את השלב הזה במחזור.
למרות הקושי, השלב הזה הוא מתנה גדולה!
הורמון פרוגסטרון שדומיננטי לנו בשלב הזה משפיע לנו חזק על מערכת העצבים.
בין היתר, הוא מחזק לנו את הראייה האינטואיטיבית, ואת היכולת לזהות במהירות את הגבולות ואת הקושי בחיינו.
וזה יתורגם לנו בצורה מהירה, בין היתר, ברגשות ובתחושות הגוף.
הזעם והכעס שעולה הוא מנוע נפלא לשינוי ולריפוי וחשוב לתת לו מקום.
התנגדות והשתקה לא תגרום לו להעלם. היא תגרום לו לגדול עד לצרחות כאב שיאכלו אותך מבפנים לפני הווסת ובזמן הווסת.
זה יוציא אותך מאיזון רגשי, פיזי והורמונלי ועלול להחליא אותך.
השלב הראשון הוא להקשיב, לזהות ולתת הכרה ולגיטימציה.
השלב הבא הוא להבין איך לפעול. ובצורה אחראית ולא אלימה.
לפעמים נכון לנקז את הכעס איכשהו לפני. לעכל, לעבד לחשוב…
(לי למשל מאוד עוזר לצאת להליכה מהירה, לרקוד, לצאת ליער ולצעוק, לבכות את נשמתי או פשוט להתנתק וללכת לישון..)
לאפשר מרחב נשימה כמה שצריך עד שהאש קצת דועכת ואני יכולה לחשוב איך לפעול בצורה נכונה יותר..
ואז לפעול.
לפעמים אני פועלת יחסית במהירות, עם הכעס, ושמה גבול במקום
לפעמים אני מחכה לשלב הבא אחרי הווסת, עד שגופי ישטף בהורמונים אחרים ואוכל לקבל עוד זוית ראייה,
כדי לפעול.
כך או כך, הזעם הזה הוא ברכה שמאפשרת לי לזהות את הגבולות שלי בצורה ברורה ולדייק את החיים שלי ואת סביבתי.
מותר לנו לכעוס!
מותר לנו לזעום!
מותר לנו לשים גבולות ולהגיד "לא"! עד כאן!
מותר לנו לא להיות "נעימות" וזורמת כל הזמן.
אני יכולה לספר לכם שהפעם בחרתי לפעול עם הזעם המכווץ עם חלק מהאנשים ולהציב גבול במקום.
חלקם לא קיבלו את ה"לא" שלי, ועם כל הצער, יצאו מחיי.
וחלק הקשיבו, הצליחו להבין אותי, לכבד את הגבול שלי והדינמיקה ביננו השתפרה (למרות שתכלס, זה גם מכווץ להיות בצד המקבל גבול, אני יודעת… לרובם לא היתה שום כוונה לפגוע בי.
אני כל כך מעריכה את מי שהצליח להקשיב ולכבד את גבולותי. באמת! זה מעיד לי על אופיכם ואני שמחה שאתם בחיי. ),
ונוצר סדר ושקט.
ולמרות חוסר הנעימות להיות "לא נעימה",
למחרת קמתי שלמה יותר.
יש לי עוד שבוע עד לווסת, אבל אני נושמת יותר ברוגע עכשיו
אלה הגבולות שלי שזיהיתי בסייקל הזה עד כה… ממשיכה להתבונן ולהרגיש ולזהות עוד גבולות בהמשך…
1. הזמן שלי חשוב לי. נוח לי יותר (לרוב) כשקובעים איתי מראש ולא בספונטניות על בסיס תחושות ורגשות. אם אומרים שנפגשים אז נפגשים.
אם לא, להודיע מראש. בכיף באה לקראת, פעם-עד שלוש, אנחנו בני אדם.
אבל לא יותר מזה.
אני מכבדת את הזמן שלי, ומבקשת מאחרים לעשות זאת גם.
2. חשוב לי שיתקשרו איתי בצורה אותנטית. כל מנעד הרגשות לגיטימיים אבל לתקשר אותם בבקשה. לא להשאיר אותי תוהה ומנחשת ומפרשת לבד.
3. לא מאפשרת שיצחקו, ילגלגו עליי, יעשו לי פרובוקציות, ויקראו לי בשמות.
לא עליי ולא על חבריי. גם אם אנחנו שונים. גם אם אני פועלת לא נכון יחסית לאותו אדם.
זה לא חוש ההומור שלי. תדר כזה הוא אלים ויגרור במקרה העדין לריחוק שלי מאותו אדם, ובמקרה החמור והמציק יותר – לנשיכה או עריפת ראש.
ולא מאפשרת שיבטלו את תחושותיי או ישתמשו בזה נגדי.
ראו הוזהרתם.
4. לא מאפשרת שיכפו משהו על גופי ועל דעותיי ועל תודעתי ויציקו לי בעניין.
זה לבנתיים…
אם לא הייתי מתרגלת את תבונת המחזוריות, מבינה איפה אני נמצאת במחזור, ונותנת לגיטימציה לתחושתיי,
סביר להניח שהייתי מנתחת, פועלת ומרגישה אחרת לחלוטין.
ההבנה הזאת היא עוגן בשבילי, היא מאפשרת לי ריפוי והרמוניה.
כשאני מלמדת נשים את שיטת המודעות לפוריות, הן מקבלות בדיוק את העוגן הזה, בין היתר, ומסוגלות לסנכרן את חייהן בהתאם לכוחות השונים הפועלים בתוכן בשלבים השונים של המחזוריות, שאנחנו נתונות לחסדיה.
לא להתנגד אליהם, לראות בה גם כברכה גדולה
ולאזן את עצמן רגשית והורמונלית.
מוזמנות לקבל את העוגן הזה גם בקורס הבא של שיטת המודעות לפוריות איתי.
בינתיים,
מה הגבולות שלכן.ם?
איך אתם פועלים כשעולה בכן.ם זעם על חצית גבולות או אי צדק?