כבר תקופה ארוכה שבער בי לכתוב על הנושא הזה.
הבטן שלי מלאה עליו כבר שנים, בדיוק כמו לכן, והנושא כל כך מורכב וטעון…
אבל באמת שנמאס לי.
נמאס לי כאישה וכמטפלת בנשים לשמוע על היחס של גניקולוגים/יות לנשים ואני כועסת. מאוד.
בדיקה אצל רופא/ת נשים לרוב זה גם ככה בדיקה סופר אינטימית רגישה ומלחיצה.
גם אם זו בדיקה רפואית, זה לא פשוט לשכב ברגליים פסוקות לרווחה, תוך 10 דקות מול אדם זר שבקושי מסתכל לנו בעיניים,
לאפשר לו/ה לחדור אלינו במהירות לבדיקה, לדבר על איבר המין ועל המיניות שלנו.
מכל הרפואות, זו צריכה להיות הרפואה הכי רגישה.
בפועל, לא רק שהרפואה הזאת נגועה במיזוגניה, סקסיזם, גזענות, איג'ייזם, שמנופוביה וצרות דעת,
היא עושה עלינו ניסוי וטעיה..
מטעה ומסלפת מידע, ומתייחסת אלינו כאילו אנחנו רק סך איברים,
ציצי, רחם, נרתיק, שחלות וחצוצרות מהלכות..
עושה לנו גסלייטינג חמור ומוציאה אותנו בטראומה מבלבלת.
מגיע לי, לאחיות ולתלמידות שלי רפואה נשים אחרת!
כל הרפואה הקונבנציונאלית מפרידה בין תודעה לגוף, בין איבר ומערכות, מטפלת בסימפטומים ולא באדם השלם,
אבל ברפואת הנשים יש חולי מיוחד.
לא רק בגלל שכל הרפואה מפלה אותנו מגדרית,
(ידעתם שכל התרופות, כל המחקרים, כל המחלות נחקרו רק על גוף גבר?
ההבדלים ביננו הם לא רק באיברי הרבייה. כל מערכות הגוף שלנו עובדים אחרת לחלוטין.
מחלות מתבטאות אצלנו שונה, התרופות מתפרקות אצלנו שונה, ויש לנו תופעות לוואי שונות מתרופות.
כשרופא מטפל ורושם לכן תרופות הוא מתבסס על מודל פיזיולוגיה זכרית.)
אלא במיוחד בגלל ההיסטוריה של התפתחות רפואת הנשים שמהולה בהתעללות מזעזעת שתגרום לכם לבכות ולהקיא אם תקראו עליה.
למה? כי באותם זמנים נשים נחשבו רק כמכונה לייצור, נשיאת והבאת ילדים.
זהו. לא בת אדם.
מכונה לצורכי התרבות שלא מרגישה כאב.
חולני ומעוות, רק שאת הבסיס המחקרי והאג'נדה הזאת לגבי גופן של נשים, הרפואה עדיין סוחבת במאה ה21,
וכך היא גם מכשירה את רופאיה.
תראו את המיכשור שמשתמשים בו במרפאה (למשל הספקולום והטנקולום..),
תשאלו נשים איך הן מרגישות ששמים להן התקן תוך רחמי (ללא הרדמה או טשטוש מקומי. כאבי תופת!)
ועוד כל כך הרבה פרקטיקות נוראיות…
תשאלו נשים איך הרופא.ה מתייחס.ת לתלונות שלה?
במיוחד אם היא מתלוננת על כאבים, תופעות לוואי.
מעבר לכך שהרופא.ה, שמעניק.ה בממוצע 10-15 דקות למטופלת, בקושי יסתכל בעיניה,
לרוב לא באמת ייקח אותה ברצינות.
יתייחסו לכאב שלה כפסיכוסומטי ויתייגו אותה
כמגזימה, היסטרית, בעייתית.
לא סתם לוקח בממוצע 9 שנים לקבל אבחנה לוולוודיניה (כאבים כרוניים בחדירה, בפות),
ואנדומטריוזיס (כשרירית הרחם גדלה מחוץ לרחם, לא יוצאת בדימום הווסתי וגורמת לכאבי תופת), בהם האישה תצטרך להתרוצץ בין רופאים עד שתקבל הכרה.
תשאלו נשים מה הרופא מציע להן למניעת הריון,
למיניות בריאה וחופשית?
מה הרופאים מציעים לטיפול בכאבים, מחזורים לא סדירים?
בעיקר גלולות. הורמונים שמעקרים אותנו כימית ומבטלים את המחזוריות שלנו (והם עוד משקרים שזה "מסדר אותנו".
יש פוליטיקה מסריחה מאחורי גלולות שכל אישה צריכה לדעת),
והתקנים – מתכות בתוך הרחם.
לפעמים יש גם דיבור על קונדומים ודיאפרגמות כדיפולט..
מישהו דיבר איתכן מתישהו על תופעות הלוואי וההשלכות המסוכנות?!
מישהו אי פעם דיבר איתכן על שיטת המודעות לפוריות שמוכחת לחלוטין מדעית וסופר יעילה?
אני מתביישת כל פעם שאני שומעת שרופאים בארץ אפילו לא יודעים על השיטה, ומתבלבלים בינה לבין שיטת הימים הבטוחים.
בורות מביכה ומכעיסה.
עכשיו שתבינו, המחזוריות שלנו *ברפואה* נחשבת לסימן חיוני 5 כבר!
כלומר כבר יש את ההבנה שמחזור הפוריות ומערכת הרבייה שלנו,
הוא לא רק רבייה וילודה,
זו מערכת הנחייה מתוחכמת שמתרגמת אותנו מיד דרך תחושות, הפרשות ודימומים –
את מצב הבריאות הפיזית והרגשית/ תודעתית שלנו,
והיא *ק ר י ט י ת* לבריאות הכללית שלנו,
אבל עדיין, אין הכרה והטמעה של ההבנה הזאת.
עדיין, אין הכשרה ברפואה לטפל בכאבי מחזור
(בכלל מחזוריות עדיין נחשבת כ"הפרעה" ברפואה, שיש לדכאה – ע"ע גלולות!)
וזה נחשב למשהו נורמלי
("מתבלבלים" שם בין נורמלי לשכיח).
אין שום דיבור על טראומה,
אין שום דיבור על אורח חיים,
ואין שום דיבור על תזונה.
לא בהכשרה של הרופאים ולא בטיפול בפועל.
מטאטאים את ההבנה הזאת בשיטתיות מתחת לשטיח, והכלים העיקריים בטיפול הם רק תרופות וניתוחים,
ובינתיים אנחנו סובלות.
הרופאים הם לא אנשים רעים שרוצים ברעתכן,
אבל תבינו, כשהכלי היחיד שלך זה פטיש, אתה רואה הכל כמסמר.
עכשיו רגע.
איך הגענו למצב הזה שזה סבבה ואנחנו לא דורשות כולנו בזעקה משהו אחר?
זה בגלל שאין לנו מושג בכלל מה לדרוש.
מאות שנים של דיכוי, לא רק השאירו אותנו בבורות לגבי הגוף המיני הפורה שלנו,
השרישו לנו שהטבע הנורמלי שלנו זה לסבול בלידה, לסבול במחזורים…
אלא גם השרישה לנו הנשים שאנחנו צריכות להיות
שקטות, צייתניות וכנועות.
לא לערער ולא להפריע לסמכות.
לא להפריע למטפל (גם מטפל אלטרנטיבי/ רוחני אגב. אתן מבינות בדיוק על מה אני מדברת לצערי),
לא לעשות גלים ורעש.
בתרבות היום, הפכנו את הרופאים והמטפלים לאלים,
האוטוריטה העליונה היודעת כל.
ובדינמיקה הזאת, מול סמכות (ועוד כזאת שנמצאת בלחץ זמן ועייפות וחוסר סבלנות מולנו),
בהן יחסי הכוחות בכל מקרה לא שווים, ועוד יותר כשאת בצד המגדרי ה"חלש" (ועוד יותר אם את בצבע, בגיל או במשקל ה"לא נכון"), אנחנו נהיות משותקות ומקבלות הכל.
וזו, בדיוק זו, הסיבה למה אני בתשוקה כזאת להפיץ את שיטת המודעות לפוריות,
כדי להעניק לנשים בחזרה אוריינות גוף גבוהה!
את היכולת לקרוא את עצמכן דרך גופכן המחזורי הטבעי.
התחילו אתן להיות הרופאות והמאבחנות של עצמכן.
עם כל הכבוד לרופאים
(ונשבעת שיש לי כבוד לרפואה ולרופאים שלמדו מעל ל7 שנים.
אני עצמי מתבססת על מדע רפואי. רק לא מסכימה עם גישת האבחון וטיפול שלהם),
הם לא אלים.
הורידו אותם חזרה לקרקע.
אנחנו לא חייבות להיות נתונות לחסדיהם יותר.
אין להם את הסמכות על גופינו, הם לא האוטוריטה העליונה – את האוטוריטה העליונה!
הסמכות על גופך היא שלך!
לצערי הרב, הגאולה לא תגיע מצד הרפואה הממסדית בקרוב.
היא תגיע מהשטח.
כשנשים תדרושנה את האוטונומיה על גופן ומיניותן בחזרה אליהן,
ויתחילו ללמוד את שיטת המודעות לפוריות כדי לקבל בחזרה שליטה מטיבה, יעילה טבעית והוליסטית,
על הילודה שלהן, על הרחם, ועל הבריאות הפיזית והרגשית שלהן.
אנחנו יכולות לדעת על עצמינו הרבה יותר ממה שהרופא יכול אי פעם לדעת!
אנחנו יכולות לחסוך לעצמינו את רוב הטיפולים "השגרתיים" אצלו.ה!
וגם במידה ואנחנו זקוקות לטיפול רפואי,
אנחנו מגיעות עם הטבלה של השיטה, בה כל "מפת הסתרים" המחזורית שלנו פרושה לנגד עינינו,
אנחנו דוברות את השפה שלהם,
ואנחנו שותפות פעילות מולם!
וזה כוח עצום עצום מולם!
הם כבר לא עושים איתנו ניסוי וטעייה,
ואנחנו מדייקות ומכוונות את האבחנה והטיפול.
יחסי הכוחות משתנים,
והרופאים נהפכים למה שהם אמורים להיות בטיפולנו-
לא אלים, שותפים.
יועצים.
ואם הייעוץ והטיפול שלהם לא תואם או מדכא את הידיעה שלנו את עצמינו,
נמצא יועץ אחר שיראה ויסתנכרן אלינו.