מה אתן.ם אומרות על זה?
אני טיפה חלוקה.
זה מדהים, אל תבינו אותי לא נכון. עצם ההכרה בשוק העבודה שבווסת נדרשת מנוחה, היא נכונה והיא מהפכנית!
מצד שני, אני מפחדת שישתמשו בזה נגדנו ונלך 100 שנה אחורה.
אלפי שנים שהתפקיד היחיד שלנו בחברה היה רק הבאה וגידול ילדים…
המחזוריות שלנו נחשבה ל"עול" עצום ושומשה כתירוץ למנוע מאיתנו להכנס לשוק העבודה ולקבל השכלה.
המהפכה הפמיניסטית השניה באמצע המאה הקודמת התמקדה לפרוץ את המחסום הזה, להוכיח שהגוף הביולוגי שלנו הוא לא עול ואנחנו שוות לגברים ויכולות לעשות הכל. הצלחנו להכנס לשוק העבודה בעזרת ההתנערות והתנכרות שלנו למחזוריות.
אנחנו עובדות ומקבלות השכלה היום בזכות ההמהפכה שהאמהות והסבתות שלנו עשו למענינו.
אבל אנחנו עדיין בגוף ביולוגי מחזורי שאנחנו נתונות לחסדיו, ואנחנו עדיין משתנות משבוע לשבוע, ושוק העבודה הקפיטליסטי הפטריארכלי שדורש עבודה ופרודוקטיביות 24/7, לא ערוך למחזוריות והשינוי שלנו…
העניין הוא שלמרות המודעות שעולה בימינו למחזוריות בזכות הגל הפמיניסטי השלישי,
אנחנו עדיין לא מבינים שהמחזוריות שלנו היא לא רק מערכת רבייה.
זו מערכת הנחייה שלנו.
הכאב שאנחנו מרגישות זה לא גזירה על היותנו נשים. לא כולנו חוות כאב או טלטלה.
הכאב הווסתי שלנו הוא ביטוי של הבריאות שלנו. שמשהו יצא מאיזון או בגוף הפיזי או בגוף הרגשי.
הכאב הוא הדרך של הגוף להכריח אותנו לעצור ולהרגיש כדי שנשנה משהו ונגיע לאיזון.
אני חושבת שזו ברכה שנולדנו מקודדות עם פיצ'ר כזה בגוף. שיש לנו מצפן פנימי כזה מתוחכם.
איפשור עצירה במקום העבודה היא ברכה שתעזור גם לאישה לתפקד כעובדת וגם לעסק.
אבל תוהה איך עושים את זה נכון ומפחדת שישתמשו בזה נגדנו.
לא כל הנשים יש להן מחזור של חודש. לחלקנו יש מחזורים קצרים, נגיד ווסת כל 21 יום בערך.
כלומר היא תצטרך לקחת הפסקה פעמיים בחודש.
לחלק יש מחזור של 35-40 יום. כלומר היא תיקח הפסקה פעם בחודשיים.
האם נשים עם מחזורים קצרים יהיו מופלות במצב כזה?
האם גברים ירגישו מופלים?
לא כל הנשים חוות כאבים בכלל.
האם נשים עם אנדומטריוזיס יחוו הפלייה?
האם יהיה תיעדוף של נשים שלוקחות גלולות למניעת הריון (נמצאות בעיקור כימי וביטול המחזור שלהן)?
גם אם נקבל אישור מחלה מהרופא, איך המעסיק יוודא שהאישה אכן מדממת?
האם זה יכול לתייג את האישה כעצלנית?
האם אנחנו נשתמש בזה כדי לעבוד פחות?
(בואו, כולנו השתמשנו בזה כתירוץ בבית הספר כדי לא להשתתף בשיעורי ספורט).
והאם נכון להתייחס לקושי שלנו כפתולוגיה? האם זה עלול להחזיר אותנו אחורה ושוב להשריש סטיגמה שמחזוריות ודימום זה עול?
ומה יקרה אם תהיה הכרה בכך שזו בעצם מערכת הנחייה, האם יכריחו אותנו לעשות שינויים בתזונה ובאורח חיים ותודעה כדי נצליח לתפקד ולהיות חלק משוק העבודה?
זה ידרוש הכרה בכל המחזוריות שלנו, לא רק בדימום. כי במהלך כל הסייקל, כל שבוע אנחנו שונות וזה משפיע בסוף על הדימום!
בעיניי כל שוק העבודה, והכלכלה צריכה להשתנות ולהתקיים במודל מחזורי.
קפיטליזם שדורש עבודה 24/7 מגברים ונשים הוא נגד הטבע.
לא נועדנו לעבוד כל כך הרבה. סטרס זו ה-מגיפה של הדור שלנו.
אם נוריד את שעות העבודה (גג 4-6 שעות),
ונעבוד *כולנו* כחברה, במודל מחזורי מסונכרן לטבע במהלך החודש-
עצירה-תכנון-עשייה-הסקת מסקנות-עצירה
אולי כולנו נהיה בריאים יותר,
ולא נצטרך להתעסק בהתאמת שוק העבודה למגדר הביולוגי שלנו.
כולנו נהיה סופר פרודוקטיביים כך והכלכלה תשגשג!
אגב כבר מדברים על זה ויש מחקרים שמוכיחים שזה המודל שמאפשר הכי הרבה פרודוקטיביות (לעומת שחיקה).
The future is feminine.
בעיניי כך אמור להראות שוק העבודה וזאת האבולוציה הבריאה.
מה אתן.ם חושבות ומרגישות לגבי זה?
בואו נתפלסף קצת על זה
