זה לא תמיד היה ככה, וזה לא ישאר ככה.
"לעולם לא יהיה כאן שלום, הם האויבים שלנו וכך זה היה משחר הימים. תמיד היו ויהיו כאן מלחמות. טבע האדם הוא רע ואלים מיסודו. החזק שורד. אנחנו נשמיד וננצח אותם."
אמונות הרוע והמלחמה האלו מוטבעות לנו דורות על גבי דורות כאמת חקוקה בדם.
זה שקר!
זה ממש לא הטבע שלנו ומעולם לא היה הטבע שלנו.
זו תרבות שקרית ומעוותת שהשרישו לנו!
עד לפני 5000-7000 שנה (אתמול, במונחים אבולוציוניים) האנושות חיה, במשך מאות אלפי שנים בתרבות שוחרת שלום, שותפות, חמלה ושלווה! בלי מלחמות ושפיכות דמים!
לא, זה לא מיתוס, אגדה או פנטזיה.
סיפרו לנו שהציוויליזציה שלנו החלה לפני 5000 שנה בערך, בתקופת התחלת דתות אברהם, יוון, שומר, המאיה ומצרים העתיקה… שלפני זה היינו פרימיטיביים ועכשיו אנחנו מתקדמים ואינטלגנטים.
אבל למען האמת, זה דווקא היה הזמן בו היא החלה להתדרדר תרבותית ורוחנית, ובענק.
עם כל הטכנולוגיה המתקדמת שלנו, היום אנחנו חיים בעידן הכי "נחות" תודעתית, תרבותית ורוחנית.
עד לפני 5000 שנה, בתקופה הניאוליתית הקדומה ולפניה, בני אדם חיו בתרבות שהערכים,האלוהות והמבנה החברתי שלה היה הפוך לחלוטין מהיום.
היום אנחנו חיים בתרבות פטריארכלית (פטרי=אב. שליטה ודומיננטיות גברית, אנרגיה גברית). מודל חברה פטריארכלית הוא מודל היררכי. מודל של דירוג, ושליטה. ולמרות שאנחנו חיים בזמנים בהם כולם במערב יכולה להתבטא ו"לבחור", ערכי הפטריארכיה – שליטה, מנהיגות גברית אלימה ותחרותית, חומריות, הפרדה בין מדע ורוח, שכל ורגש, גברים נשים, בני אדם וטבע, בושה, הרס ניצול זילות ושיעבוד נשים, בעלי חיים וטבע,
ובעיקר מוות, הם הערכים הדומיננטים, והממוסדים.
תרבות בה האלוהות הזכרית העליונה השולטת בדתות המרכזיות ובתודעה שלנו היא לוחמת, קנאית, זועמת, טובחת שצריך להיות ביראה ממנה ולהגן על כבודה.
אך התרבויות הניאליסטיות (ולפני) היו אחרות לחלוטין! הן היו מטריליניאליות. (לא, לא מטריארכליות. לא בשליטה נשית. שליטה והיררכיה זה מודל פטריארכלי בלבד. מטריליניאליות זה בשושלת ואנרגיה נשית). המודל התרבותי היה שיתופי ושוויוני!
תרבויות אנימיסטיות (Animism), בהן ידענו שאין שום הפרדה ביננו לבין סביבתו, הטבע, הדומם, בעלי החיים והאלוהות. בהכל יש נשמה, רוח וקדושה. ידענו שאנחנו בתלות ושותפות, ולא במדרג. אחד עם הכל. תאים, איברים, מערכות בתוך גוף אחד. חיים למעננו ולמען הגוף השלם הגדול שאנחנו חלק ממנו במערכת יחסים שיתופית.
בתרבויות האלו האלוהות העליונה היתה נקבית, אם כל חי, היולדת ומזינה כל, המסתורין והאינטליגנציה הגדולה שממנה הגענו ואליה נחזור – האלה, אמא אדמה וטבע (מי שביהדות נקראת השכינה).
הערך העליון היה חיים!
לעומת תרבויות מטריליניאליות שהתבססו על חקלאות צמחית, תרבויות פטריארכליות התבססו ומתבססות על רעייה ,העלאת קורבן ושפיכות דמים.
ולא, ברור שזה לא תמיד היה אוטופיה, אבל כשהתרבות מבוססת על ערכי חיים, שימור חיים, יצירה ושותפות,
ולא שליטה, היררכיה, אלימות ומוות, ברור שהתודעה, השפה, היצירה, המוסר והצדק היו שונים והיתה יותר רווחה.
ואלו היו תרבויות מאוד מפותחות ואינטליגנטיות. צדק ומשפט, אסטרונומיה, הנדסה, מתמטיקה, חקלאות, כלכלה, אומנות, אדריכלות, טכנולוגיה, רוחניות… הכל! כל האומנויות שהתחילו את הציוויליזציה שלנו אחרי עידן הקרח האחרון, פותחו בעידן האלה!
למה אני כותבת עכשיו את כל זה?
כי אני מתעסקת במחזוריות.
ומחזוריות זה לא רק מחזור פוריות האישה. גופינו יוצר החיים פשוט מקודד לפי התבנית הגאונית הזאת.
מחזוריות זה אחד מחוקי הטבע הפיזיקליים של היקום. הכל נע בתבנית מחזורית. חיים ומוות, גאות-שפל, עונות השנה, הלבנה, והזמן.
ב7 שנים האחרונות (ב3 האחרונות על ספידים) אני זוחלת לעומקים של העומקים של מחילות ארנב אזוטריות, מחברת הקשרים מדעיים ורוחניים, אל התרבויות העתיקות ותבונתן, כדי להבין את טבע המציאות שלנו, ומה עומק האמת שסולפה ועוותה לנו ב 7000 שנה האחרונות כך ששכחנו מי אנחנו באמת ומה כוחותינו.
מהעדויות האנתרופולוגיות והארכיאולוגיות, המיתוסים והכתבים שהושארו, כל התרבויות, בכל היבשות מספרות סיפורים דומים, שהיום, בין יתר המדעים, המדע הקוואנטי גם מצליח לגשר ולהסתנכרן למה שכבר ידענו בעבר.
קצרה היריעה מלהרחיב כאן בנושא, אבל דבר אחד מאוד ברור,
משפחתינו הקדומה היו אסטרונומים מדהימים. הם מיפו, הסתנכרנו וצפו תמיד אל הקוסמוס.
כי הם ידעו – הזמן מחזורי.
במקדשים ברחבי העולם ובכתבים העתיקים מעקב אחרי מחזורי הזמן והטבע היה אובססיה ויראה גדולה, המעקב היה לא רק כלפי מחזורי השמש והירח היומיים, עונות וימי השוויון במחזור השנתי, אלא אחרי מחזור ענק ומשמעותי יותר – נדידת נקודת השוויון בשמיים (Precession of the Equinoxes), מחזור שלם של 26,000 שנה.
המפות המפורסמות שאולי שמעתם הם לוח השנה של המאיה, מחזורי היוגות בהינדואיזם, המיפוי בלוחות היתדות של אשורבנפל בעירק, גופקלי טפה בטורקיה ועוד…
הם הבינו את יחסי הגומלין של מיקום ותנועת גאיה ושאר גרמי השמיים, לא רק על החקלאות, האקלים והכלכלה, אלא בעיקר על התודעה, ההישרדות והאבולוציה האנושית.
המפות שלהם, החקוקות בכוונה באבנים (והיום המדע רואה זאת גם באדמה ובקרח), הושארו בעיקר עבורנו היום, כתזכורת, נבואה ואזהרה חשובה.
במחזוריות, מה שהיה הוא מה שיהיה.
במחזוריות פוריות האישה יש 2 נקודות מפנה חשובות, הביוץ והוסת. לא בכל מחזור הן מרגישות אותו הדבר, אבל הן קבועות בתבנית המחזורית והן משפיעות על התודעה.
הוסת, היא נקודת האיפוס. הסוף וההתחלה. המוות והלידה מחדש.
על מנת שמחזור חדש יתחיל, לידה חדשה, אנחנו חייבות לעבור פירוק מוחלט של המחזור הקודם, מוות.
כך גם במחזורי הטבע והזמן הגדולים. ולפי כל המפות של התרבויות העתיקות (וגם המדעיים המודרניים),
אנחנו נמצאים בנקודת זמן היסטורית מפחידה ומרגשת.
עכשיו, כל המחזורים הסתנכרנו לאותה נקודה. הסתיים המחזור השלם של 26,000 ומחזורי טבע נוספים, האלקטרו מגנטיקה כאן משתנה, הקטבים משתנים, ועוד הרבה שינויים גאופיזיים…
הגענו אל נקודת הווסת. מוות, פירוק הישן, לפני הלידה מחדש.
הגענו אל זמני הנבואות.
סוף העולם (שהכרנו).
חלק מהנבואות דיסטופיות לחלוטין (לפחות בכל מה שקשור לתגובת הטבע, אג'נדה 2030, סדר עולמי חדש, והבינה המלאכותית המשתלטת ומאיימת על האנושיות שלנו),
וחלק אופטימיות ומרגשות מאוד (לפחות כל מה שקשור בהתפתחות התודעה, האבולוציה הרוחנית והביולוגיה האנושית… האשלייה החושך יתפרק והולך להיות מדהיייים ממש ממש! אנחנו חוזרים אל עידן האלה! ).
כך או כך, אנחנו בצירי לידה.
ושוב, למה אני רושמת את כל זה?
כי הייאוש, הצער והכאב העמוק חילחלו מהמלחמה גם אליי. כואב ומפחיד לי. הייאוש התגבר בשנים האחרונות לכולנו, החיים נהיו בלתי נסבלים בכל כך הרבה מישורים כאן…
ולמרות הכל, אני תמיד הייתי במחנה של הנבואה האופטימית.
אבל המלחמה הזאת, זו רעידת אדמה רצינית. השבר הוא עמוק ומפלח, הקרקע נפערה לנו מתחת לרגליים והיא מפרקת לנו את הביטחון ואת כל הזהות. הזוועות השטניסטיות שהתרחשו כאן, יכלו להתרחש רק כי נשכחה האנושיות. נשכח ערך החיים.
האדוות כל כך חזקות, כל כך צובעות הכל בשחור, ואין לי ספק שהן הולכות להדהד כלכלית, תרבותית ורוחנית לכל העולם מכאן.
ובתוך הייאוש, ההלם והקיפאון המסחרר של החודש האחרון, אני פונה אל הדבר היחיד שיש לי בו ודאות ויציבות – הטבע ותבונתו.
אני זוכרת, שלידה מחדש, אביב, אבולוציה, מגיעה אך ורק בחסות החושך, בחסות סערות החורף המפחידות.
אנחנו במלחמת תודעה קשה. מלחמת אור-בחושך. מלחמה על הביולוגיה, האנושיות והרוחניות שלנו.
צירי הלידה האלו כואבים ומפחידים משציפיתי.
אבל כשאני מדמיינת בחזוני את אחרי הלידה, העתיד, את עידן האלה שחוזר אלינו, אני לא רואה דיסטופיה ומוות.
אני מדמיינת את ההפך – חיים.
אני מדמיינת שאנשים מקבלים מידע אמיתי, נזכרים בערך החיים, במי הם, לא רק ברמה הנשמתית, אלא גם הביולוגית!
שבחסות הכאב הנוראי, התרבות תידחף לעשות שיפט תודעתי ותרבותי עצום שיפרק את האשלייה, השקר והפירוד הממוסד מעצמנו ומטבענו, שיפט שבצרחת לידה מפלחת ידחוף להפסיק את האלימות בכל הרבדים.
די! נמאס לנו! אנחנו רוצים לחיות ולשמר חיים, ולא מוות! רוצים להתאחד ולהתקיים.
אני לא נאיבית. אני אופטימית-ריאליסטית. אני שומעת את הכמיהה הזאת מתגברת אצל כולנו בכל העולם.
זה קורה בחסות הטבע ובחסות כוחות החושך והמעשים שלהם, אנחנו חוזרים להיאחז ברוח שלנו!
הייאוש והכאב והזעם יכולים להיות קטליזטור ליצירה חדשה!
זה יקח זמן. בינתיים נותר לי להתפלל ולאחוז באמונה הזאת.
ולקדם זאת במעשיי.
בעידן האלה, הנשים נחשבו כשלוחות של האלה, כי חיים חדשים נובאים מתוך גופינו. אנחנו אוצרות את מסתורין החיים והמוות בתוך גופינו.
כשאומרים שהעתיד הוא נשי, לכך מתכוונים. חוזרים לערכי החיים, הרגישות והרוח.
אם יש ביכולתנו יכולת להביא חיים חדשים לעולם הזה מתוך גופינו, אין לי ספק שאנחנו יכולות ללדת את התרבות החדשה בצלמנו.
ואת זה אני מתכוונת לקדם, גם, ובגלל הכאוס והייאוש שאנחנו חווים עכשיו.
רוצה שדווקא נשים ינגסו שוב, בעץ החיים והדעת שאסרו עלינו.
כל עוד אני יכולה,
אני חוזרת ללמד את שיטת המודעות לפוריות (ובקרוב גם לעומק את תבונת המחזוריות) ולהחזיר דווקא לנשים את הכוח והשליטה על הפוריות והרחם שלהן – מרכז הבריאה והיצירה בעולם הזה.
לתכנן את המשפחה, הילדים החדשים שיוולדו כאן, הבייבי בומרס החדשים אחרי המלחמה,
דור הגאולה שלנו (אתן לכן מתכון אפילו לתכנן בן או בת!).
או להפך, למנוע הריון בצורה טבעית ללא תלות בשום ממסד.
להבין את תבונת המחזוריות שבגופך שמחברת אותך לתבונה הרבה יותר גדולה שקריטית היום,
להחזיר את תחושת השליטה, הביטחון והאוריינות בתוך הבית הכי אמיתי שלך – הגוף שלך!