בקיץ 2015, נעצרתי, והשתמשתי לראשונה בדם הווסתי שלי כ"כישוף" להגנתי.
זה היה בפעולה הישירה הגדולה ביותר בעולם של החזית לשחרור בעלי חיים (בזמנו), בו נקשרתי יחד עם עשרות פעילים, לשער משחטת זוגלובק בשלומי, אחרי תחקיר מזעזע שהיה עליהם, כדי להשבית את מפעל המוות הסדיסטי הזה.
למרות שזה היה היום הראשון לדימום שלי, הגעתי כמו קאלי מאיה לפעולה, נחושה וגאה להלחם ולהגן על בעלי החיים.
כשהמשטרה התחילה בפינוי שלנו, אחרי שעות ארוכות של קשירה, רצתי בין הפעילים המפונים בכוח ואלימות משטרתית וצעקתי להם שהם גיבורים ואמיצים ושירפו שרירים, לא יתנגדו ולא יפחדו.
לשוטרים צעקתי מרוב כעס שהם מביישים את המדים שלהם וצריכים להוריד אותם… כי הם אמורים להגן על הצדק, על החלש. על מי הם מגנים?! אנחנו לא הפושעים.. מתבצע רצח המוני במפעל הזה!
צעקתי ועירערתי את האגו השברירי לשוטר הלא נכון כנראה (מפקד התחנה בדיעבד),
וזה הוביל אותי, תוך שניות, להיות העצורה הראשונה בפעולה.
בשנייה שסגרו אותי בניידת, בדרך למעצר,
מההלם נכנסתי למוד של הישרדות כמו תרנגולת כלואה בדרך לאותו מפעל נקניקים.
נעלו אותי בכוח.
נאבקתי על החיים ולקחו לי את החופש.
בגלל שהפעולה היתה כל כך גדולה, רוב כוחות הביטחון שהגיעו לחור הזה על גבול לבנון, היו מתנדבים ותיקים… הערכתי שבדואים/דרוזים/דתיים?…
גברים פטריארכלים מסורתיים מבוגרים מקומיים.
הרגשתי את הכוח והיראה והבלבול שהיה להם לגעת ולפנות אישה לניידת.
בשנייה הזאת הבנתי שהדם שלי הולך להיות כישוף ההגנה שלי במצב הכליאה הזה.
התחלתי לצרוח בניידת
"שוטר אני מדממת!!!!! אני במחזור!
תשיג לי טמפונים! תשיג לי תחבושות!
עכשיו!!!
מהההר!!!!!
שוטר אני
מ ד מ מ ת
לך בניידת!!!"
ולמרות שהיינו במפעל בו שוחטים כמעט מליון (!!!) נשמות, בעלות חיים ורחם בכל **יום**,
מפעל בו הדם מאלימות ומוות אכזרי בשביל גרגרנות שנשטפת באסלה,
זורם כמו נהר,
דווקא הדם בורא החיים שלי הבהיל אותם יותר מהכל!
ממש בילבל אותם.
הם כל כך נבהלו, שנסעו מיד לתחנת הדלק הקרובה ודנו בינם בניידת מה הם עושים איתי…
איזו סיטואציה.. איך מתמודדים עם אישה בווסת "טמאה" שמדממת להם בניידת עכשיו?
מצאו להם את מי לעצור…
מי מהשוטרים יוצא עכשיו לקנות לי תחבושות/טמפונים?. (נשבעת! 
)
בסוף מצאו בקשר שוטרת בתחנה שהיתה מוכנה להשאיל לי תחבושת, הוקל להם, והם הובילו אותי לתחנה בעיכוב, מבולבלים.
אז למרות שקיבלתי באותו היום את החוויה המלאה של מעצר כמו אחרונת הפושעות (שעות של חקירה, צילומים, טביעות אצבעות,
6 שעות של מעצר מאחורי סורג ובריח בתא מעצר בתחנה,
הובלה בזינזאנה אטומה וצפופה, בחושך, ללא חלונות, אולי פתח איוורור קטן, וללא יכולת להבין איפה אנחנו ולאן נוסעים, בשעת ערב מאוחרת אזוקה בידיים וברגליים (!!!)
למשפט בזק בבית משפט עם כתב אישום על אלימות.
אני. אהימסה. 
אשכרה.),
השוטרים התייחסו אליי באותו היום ביראה.
בקושי נגעו בי..
חקרו בעדינות, איפשרו לי מלא הפסקות שירותים (בליווי שוטרת כמובן), איפשרו לי בחוצפתי לחבר 2 כורסאות בחדר חקירות ולהרדם (אני בווסת, אני צריכה לנוח) והביאו לי נייר טואלט לתא (אין כלום בתא המעצר הקר והמתכתי. לא מים ואפילו לא דלת באסלה. זה היה "הישג" לי ולשותפות איתי בתא), מגבונים לחיטוי, תחבושות וכל מה שאני צריכה, בגלל ה"מצב המיוחד" והכה מבלבל שהייתי בו.
ה"כישוף" שלי עבד.
הבורות והפחד שלהם מהדם שלי היתה ההגנה הכי טובה שלי ואיפשרו לי מרחב שליטה ורוגע, בסיטואציה הכובלת חופש הזאת.
היום בדיעבד, זו הייתה חוויה הזויה, מבחן אומץ אמת ואמונה חזק, שאני יכולה לצחוק עליו.
וכן, אני ממליצה לכל אישה במצב כזה, כל עוד אנחנו חיות בפטריאכליה, אם היא רוצה להרגיש מוגנת ממגע בה, שתצעק שהיא בווסת.
אבל הפער ביחס לדם הוא קיצוני ומרתיח.
הדם הווסתי הוא היחיד שלא מגיע מתוך אלימות.
היחיד שמזין חיים.
ויחד עם זאת, הוא היחיד שמעורר דחייה ופחד.
כשאני כותבת על קדושת הדם הווסתי, אני מקבלת בריונות קללות ונאצות (אשכרה כתבו לי שאני השטן ומכשילה את כל בנות ישראל עם העידוד שלי ללמוד להתעצם ולעבוד עם ה"טומאה" הזאת),
אבל דם מאלימות זו הנורמה,
שאנחנו מתלהבים ומעודדים אותו אפילו.
הדם הזה ממלא את תודעתנו ובונה את גופינו.
החל מסרטי האקשן מלאי היריות והמלחמות רווית הדם אלימות ומוות,
ועד לשלטי החוצות שמפרסמים חלקי גופות מדממות בכל פינה, החגים והשמחות שלנו סביב שפיכות דמים…
רבאק, רוב בני האדם ניזונים ובנויים מהפרשות מוות ודם של חיות שרופות!
אבל ווסת?
אבוי!
שנים אני אקטיביסטית לשחרור בעלי חיים, לשחרור האישה ולשחרור מאמא גאיה.
והקשר בין המאבקים שלי הוא הדוק וישיר. זה אותו המאבק.
בתעשיית המוות האכזרית מנצלים ומשעבדים בעיקר את הרחם של הנקבות. הפרות, התרנגולות, החזירות… ולא סתם!
חיים נובעים מרחם כל נקבה בעולם, בחסדי הדם שלנו.
שיעבוד הרחם, ניצול וזילות גוף האישה והנקבה,
שלנו ושל כל הנקבות בעלות החיים,
ניצול והרס משאביה של אמא אדמה,
מגיעים מאותו שורש אמונה פטריארכלי מעוות.
שאנחנו מוצר.
סחורה.
כלי כיבול ליצרים ותוצרים.
סחורה שמייצרת תינוקות, ביצים, עגלים, טלאים, אפרוחים… ותו לא.
אפשר למכור, לסחוט, לכלוא, לשעבד, לאנוס, לנצל, להפרות אותנו ולבזוז את פירות גופינו ופירות אמא אדמה.
שליטה ברחם, בא-דם-ה, בטבע, היא שליטה בחיים עצמם.
העניין הוא שהאמונה מנרמלת אלימות שיעבוד ודיכוי הזאת "טרייה" יחסית להיסטוריה האנושית. היא פה רק 5000 שנה פלוס מינוס בסך הכל.
לפניה היתה יראה לערכי החיים, לנשיות, למחזוריות, לדם, ולאמא אדמה.
חיינו בשגשוג ושיתוף פעולה עם הטבע וסגדנו למיסתורין הבאת החיים וההזנה של הארכיטיפ הנשי.
ידענו והבנו תמיד איך לחיות כך. זה הטבע האמתי שלנו.
למרות שגרמו לנו לאמנזיה ארוכת שנים.
יש תיאוריה שאומרת שזה התהפך עלינו כי גברים קינאו בקדושת הדם מביא החיים שלנו,
ובגלל שהם לא יכלו לגעת בקדושת הדם דרך הבאת חיים,
הדרך היחידה שלהם לגעת בדם היתה דרך לקיחת חיים.
זה כמובן היה מורכב יותר מזה, ולקח אלפי שנים,
אבל השיפט התודעתי הזה שהפריד ביננו, דיכא ושיעבד נשים וחיים,
הביא עלינו הרס וחולי רב.
אנחנו עכשיו בעיצומה של התעוררות תודעתית המונית מטורפת ןמהירה בעולם שלנו, והגיע הזמן להתעורר מחלום הבלהות הזה.
הגיע הזמן להזכר שכולנו אחד.
לא כקלישאה. ליטרלי, פירוד זו אשלייה!
פגיעה באחר, היא פגיעה בעצמנו.
כולנו תלויים ומוזנים לחלוטין אחד מהשני.
שחרור בעלי החיים והתוצרים שלהם מהצלחת,
זה שחרור נשים,
זה שחרור כדור הארץ
זה שחרור העבדות התודעית שלנו!
כל הידע, והמשאבים כבר קיימים לשחרור שלנו.
אנחנו הולכים לכיוון הזה אם תרצו או לא.
איתכם או בלעדיכם.
אין ברירה אחרת. המשחק נגמר. הגיע זמן ההשלכות והשינויים.
הישן מתפרק לפני לידת החדש.
ככל שתשכילו לבחור בחיים וליישם זאת-
בטבעונות, בשחרור נשי, בתודעת אחדות ובחיים מקיימים על האדמה הזאת, מהר יותר,
כך תצליחו להציל, ולרפא מהר יותר,
את עצמכם.
הבחירה בידכם. בחרו בחיים.
*בתמונה הראשית-
נדרשים 3-4 שוטרים חזקים כדי להרים אישה טבעונית לוחמת במשקל נוצה כמו חתיכת "עוף".